התקנת ציוד לאחסנה בצובר

המכון לציוד נפט (להלן PEI) פרסם מסמך חדש בשם "כללים מומלצים להתקנת ציוד לאחסנה בצובר" (PEI/RP800-08). מסמך זה ממלא את הצורך במדריך מקיף ומוסמך שהתעשייה וגופים מפקחים (רגולטורים) יכולים להשתמש בו לשיפור יעילות מערכת, למניעת זיהום הקרקע ומי התהום, ולהפחתת סיכוני בטיחות ופגיעה בתנאי הסביבה.

אנחנו מאמינים שזה המסמך הראשון הדן בנושא התקנה של ציוד לאחסנה בצובר. הכללים המומלצים ישימים עבור מיכלים תת קרקעיים, על קרקעיים, אטמוספריים, ומיכלים המיוצרים במפעל, הצנרת הנלווית, בניית מעצרות, עצירת גלישה או שפיכה וציוד המיועד לאחסנה בצובר והעברה של נפט, דלקים אורגניים (biofuels) ומוצרים דומים ממיכליות להעברת דלקים ואליהן. נהלים אלה ישימים למיכלי אגירה מרותכים, בעלי דופן אחת או כפולי דופן, אופקיים ואנכיים וכן גם עבור מיכלים מבודדים ומוגני (מעכבי) אש. מערכות צנרת הקשורות למיכלי אגירה, המפורטות בכללים המומלצים, יכולות להיות מערכות תת-קרקעיות, על-קרקעיות או שילוב של השניים.

הרהורים (מחשבות???) על אודות מיכלי אגירה תת-קרקעיים

"ייתכן שלא משלמים לנו שכר גבוה, אבל לפחות יש לנו ביטחון בעבודה. כל זמן שקיימים מיכלי אגירה תת-קרקעיים לא תחסר לנו עבודה". הערה זו ששמעתי ממנהל תכנית מיכלים תת-קרקעיים של אחת מהמדינות, גרמה לי להרהר ביכולת התעשייה למנוע שפיכות דלקים חדשות והצורך בניקוי שפיכות דלקים קיימות.

במהלך 25 השנים האחרונות בוצעה התקדמות משמעותית ביותר ביכולות המניעה, הגילוי והניקוי של דליפות נפט ממיכלים תת-קרקעיים. מספר המיכלים התת-קרקעיים פחת ממעל ל-2 מיליון ל-630,000 במהלך תקופה זו. אבל, למרות ההפחתה המשמעותית במספרים, בכל שנה מתגלות בממוצע 9,000 דליפות חדשות ולפנינו עוד 110,000 דליפות ישנות שיש צורך לנקותן.

EPA מציינת שהפעלה ותחזוקה לא נכונות של מערכות מיכלים תת-קרקעיים היא הסיבה העיקרית לדליפות החדשות. כאשר רק 63 אחוז מהמתקנים השיגו את הציון "עמידה משמעותית בדרישות התפעול" – המציינת שקיים הציוד הנדרש על-ידי התקנות התקפות למניעה וגילוי של דליפות וביצוע פעולות ההפעלה והתחזוקה הדרושות של מיכלים תת-קרקעיים – ברור שבעיית הדליפות ממערכות מיכלים תת-קרקעיים לא תיעלם.

חוק האנרגיה משנת 2005 יעזור במידת מה. התכניות למניעת דליפות ממיכלים הופכות להיות תקיפות יותר וכוללות חובת עריכת ביקורות, הדרכה ואימון של הבעלים והמפעילים, פסילת מערכות במתקנים שאינם עונים לדרישות והרשאות להכלה משנית.

הבה נביט לאחור לשנת 1984, כשהנשיא רייגן חתם על חוק המיכול התת-קרקעי ((UST ונחשוב מה השתנה במהלך 25 השנים האחרונות. הציוד? הוא השתפר במידה רבה, אבל עדיין הוא אינו מושלם ואין לצפות ממנו שישמר תקין לעד כאשר הוא חשוף לתנאי הסביבה הקשים של המיכלים התת-קרקעיים. המתקינים? גם כאן הושגה התקדמות רבה בנושא זה אבל טרם הגענו למצב האופטימלי ולעולם לא נגיע אליו. הבעלים והמפעלים של מערכות אלה? עד היום הושקעו מיליארדי דולרים , הושגה התקדמות אדירה, אבל עדיין פחות משני שליש השיגו עמידה משמעותית בדרישות התפעוליות.

לאור האמור, אני מוצא את עצמי מסכים שמפקחי מערכות מיכול תת-קרקעיות יכולים לראות את משרתם מובטחת, אם הם רוצים בה. כמו-כן יכולים בטוחים בכך גם חברי PEI העוסקים בסוג זה של עבודה. האתגרים וההזדמנויות לתעשייה שלנו, הקשורות למערכות מיכול תת-קרקעיות, יישארו איתנו תמיד.

תיקון/הגדלה

הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA) פרסמה תקנים חדשים הנוגעים לחומרים רעילים באוויר ממקורות (אזורים) קטנים בחוק סופי שפורסם בתאריך 10 ינואר 2008. החוק מחייב בקרת אדים ממקורות קטנים המשמשים לאחסנה וחלוקה של בנזין, כולל מקומות אחסנה בצובר ונקודות חלוקה, מערכות צנרת ומתקני חלוקת בנזין. אנו כתבנו על אודות חוק זה בדף המידע TulsaLetter, בתאריך 4 לינואר 2008.

בדף מידע זה כתבנו שהבעלים או המפעיל של מקור חדש חייב לעמוד בכל דרישות הסופיות של החוק כאשר הן מתפרסמות ברשומות הפדרליות (10 ינואר 2008) או במועד ההפעלה הראשונית, על-פי האירוע המקדים. אנו הוספנו ופרטנו שהבעלים של מקור קיים חייב לעמוד בכל הדרישות בתוך שלוש שנים ממועד הפרסום של החוק הסופי. כל המידע הזה היה מדויק.

רבים מאתנו בתעשייה הניחו שמקורות "קיימים" יהיו אלה שהיו קיימים בתאריך שהחוק מוכרז כסופי ושהמקורות ה"חדשים" יהיו אלה שהופעלו לראשונה במועד מסוים אחרי שחקיקת החוק הושלמה, כלומר אחרי 10 ינואר 2008. בנקודה זו טעינו. החוק קובע ומגדיר מקור חדש כמקור שהותחל בבנייתו אחרי 9 נובמבר 2006, ולא במועד שהחוק הושלם. במילים אחרות, אם מתקן לחלוקה קמעונית של בנזין, שנבנה אחרי 9 נובמבר 2006, מספק 100,000 גלון של בנזין לחודש או יותר, הוא חייב כבר להיות מצויד בהתקנים למיחזור אדים Stage I. מתקן זה חייב לעמוד מיד בדרישות החוק.

החוק אינו הגיוני בעינינו, אבל כשמדובר בדרישות חוק, אין הוא חייב להיות הגיוני. אין אנו יודעים כמה תחנות נבנו בין 9 נובמבר 2006 לבין 10 ינואר 2008, המחלקות יותר מ-100,000 גלון לחודש ולא צוידו בהתקני Stage I במועד ההפעלה הראשונית של המתקן. אנו חושבים שקיים רק מספר קטן. אם ידוע לך על מתקן כזה, אנא העבר להם את המידע הזה.

NACS (האיגוד הלאומי של הסופרמרקטים) מפרסם את נתוני הביצועים של התעשייה לשנת 2007

נתונים שפורסמו על-ידי האיגוד הלאומי של הסופרמרקטים (NACS) מציגים שתעשיית הסופרמרקטים מוכרת כ-80% מסוגי הדלקים שנרכשו בארה"ב, ודלקים למנועים ממשיכים לשלוט בהכנסות התעשייה ומהוות 70.8%ממכירות התעשייה. על-פי NACS, המשמעות של רווחים נמוכים המתקבלים ממכירת בנזין היא שדלקים למנועים תרמו רק 33.8 אחוז מהרווחים הגולמיים של התעשייה.

מאז שנת 2000, מספרם של מפעילי חנות אחת גדל ב-51 אחוז, מ-59,876 חנויות ל-90,683 חנויות, מכיוון שחברות הדלק הגדולות ממשיכות "להפשיט את הנכסים הקמעוניים שלהם ולמכור חנויות שביצועיהן נמוכים, לעתים תכופות למצטרפים נוספים שלעתים חסרים את הניסיון והמשאבים הדרושים". NACS מציינת שהיום, בבעלות ובהפעלת חברות הדלק הגדולות פחות משלושה אחוז מהסופרמרקטים המוכרים דלק למנועים.

חוקי UST החדשים של מדינת מינסוטה

חוקים חדשים למיכלי אגירה תת-קרקעיים במינסוטה נכנסו לתוקף בתאריך 24 מרץ 2008. השינויים הנרחבים והמקיפים מכסים גם נושאים כגון זיהום משני, הגנה מפני קורוזיה, ביקורות של ציפויים פנימיים, בחינת מערכות הגנה קתודיות, גילוי דליפות, ביקורת של עוקות משקעים, סגירה ארעית וקבועה והודעות. קרא כאן על אודות הדרישות החדשות.

תורגם מהמכון לציוד נפט (להלן PEI).